קצת אחרי חזרתו ארצה מהשתלמות בת שנתיים בארה"ב, עבד ד"ר אנג'ל בבית חולים בני ציון בחיפה. במקביל נתן בהתנדבות באותה תקופה ייעוץ אורתופדי בביה"ס "אופקים" המופעל ע"י אגודת איל"ן. בבי"ס זה למדו תלמידים בעלי נכויות ומוגבליות פיזיות שונות. אחת מהם היתה שירה פנחס. עד גיל 10 "הלכה" שירה על הברכיים או השתרכה תוך כדי גרירת הישבן. רגליה היו מקופלות ועל ברכייה גדלה שכבת עור עבה. בגלל מום בלב, לא הוצע מעולם ניתוח שיכול היה לפתור את בעייתה האורתופדית שמנעה ממנה את היכולת ללכת. כאשר ראה ד"ר אנג'ל את הצורה בה התקדמה על ברכיה, שיתף את הקרדיולוג שטיפל בה, פרופ' נתן רוגין, במחשבה שליבה יכול לעמוד במאמץ הניתוח. הקרדיולוג אישר והניתוח בוצע. אחרי הניתוח עברה שירה סדרה מאומצת של תרגילי פיזיותרפיה והשקיעה כוח רצון אדיר ומאמץ גופני קשה. ההצלחה היתה מדהימה. אחרי ארבעה חודשיים שירה החלה לצעוד, לעלות ולרדת במדרגות ואף לרוץ. חייה השתנו לבלי הכר. במקום ריתוק לכסא גלגלים בהמשך חייה, היום היא פעילה באופן נורמלי מבחינה גופנית, עובדת, נשואה.
להלן סיפורה המלא והמרגש כפי שהתפרסם בשנת 1990 בכתבה בידיעות אחרונות וב Jerusalem Post.
