איליזרוב היה אורתופד רוסי שפיתח שיטת ניתוח מהפכנית ופורצת דרך, שיטה חשובה ביותר שנקראת על שמו ומטרתה העיקרית היא להאריך גפיים ולתקן עיוותים, ובנוסף משמשת גם לטיפול בשברים וסיבוכיהם.
האיש וסיפור חייו מרתקים. בשנת 1990 דר' מנדס ואנוכי אירגנו כינוס בינלאומי בחיפה מטעם בית החולים בני ציון בו איליזרוב כיכב כאורח המרכזי.
הכינוס זכה להצלחה רבה בעיקר בגלל אישיותו המיוחדת והלא שגרתית של איליזרוב בנוסף לתרומתו העצומה לתחום האורטופדי.
בניתוחים לפי שיטת איליזרוב מרכיבים מערכת של קיבוע חיצוני על הרגל או היד ובהדרגה ניתן להאריך עצמות או לתקן עיוותים קשים.
מערכות לקיבוע חיצוני של שברים נכנסו לשימוש לפני יותר ממאה שנים, אולם איליזרוב פיתח ושכלל את הטכנולוגיה לרמה שמאפשרת לבצע הארכות ותיקונים וביצע ניתוחים שנחשבו בתקופתו לניסים רפואיים.
כאשר רוצים להאריך עצם או לתקן עיוות יש לחתוך את העצם בניתוח, להרכיב את מערכת הקיבוע החיצוני ולאחר מכן בצורה הדרגתית מאד ואיטית (1 מ"מ ליום) לבצע את התיקון או ההארכה.
היום שיטותיו מקובלות ומיושמות בכל בית חולים מודרני ומשתמשים בהן לטיפול בשברים, עיוותים והארכות גפיים. השתמשתי בשיטותיו ובטכנולוגיה שהתפתחה בזכותו במיגוון של טיפולים שנתנו תוצאות הרבה יותר טובות לעומת שיטות שהשתמשו בהן בעבר.
לגבי הארכת גפיים- יוצרים "שבר" בעצם, ובשלב בו הגוף מתחיל לרפא את השבר שנוצר, ובזמן שהחיבור עדיין רך, ניתן למתוח את איזור החיבור בעצם ע"י סיבוב הברגים שבין הטבעות.
המשפחה מקבלת תכנית יומית שקובעת איזה ברגים או בוכנות להזיז כל יום ובאיזה קצב כך שיתבצע התיקון בכיוון ובקצב הנכון.
לאחר ששיטת איליזרוב התפשטה בעולם המערבי פותחו טכניקות דומות אולם משוכללות יותר. בהן נעשה שימוש במערכת משוכללת של טבעות ובוכנות שמאפשרת לבצע כל תיקון באמצעות תכנון שמתבצע בעזרת מחשב וללא צורך בבניית צירים כפי שאיליזרוב היה צריך בתחילה.
איליזרוב נולד בקווקז בשנת 1921. עד גיל 11 הוא לא למד כלל והיה אנאלפבית. לאחר מכן למד במערכת החינוך הרוסית, היה מוכשר מאד וקיבל מלגות עד סיום לימודי רפואה במוסקבה. עם סיום לימודיו נשלח להיות רופא בעיר קורגאן שבסיביר. הוא התמחה באורתופדיה ובמסגרת עבודתו בבית החולים פיתח ושכלל מערכות קיבוע חיצוני (שהיו בשימוש גם לפניו). הוא הכין טבעות וברגים במסגריה שבחצר בית החולים, ערך מחקר נרחב על חיות והחל לטפל גם באנשים.
ע"פ הסיפור הוא גילה תגלית מפתיעה עקב טעות של מטופל שסובב את הברגים בכיוון הפוך למה שתוכנן. הוא גילה שגם Distraction (הרחקה) של חלקי השבר יכולה לעורר תגובה שדווקא מעודדת ריפוי ובניית עצם. את התגלית הזו פיתח ושכלל והחל לבצע ניתוחים מדהימים של הארכות גפיים ותיקון עיוותים קשים, וטיפול בזיהום וחסר חיבור של שברים. הממסד הרפואי הרוסי שישב בעיקר במוסקבה ולנינגרד לא קיבל אותו ואת רעיונותיו אולם בקרב העם הפשוט החל להיבנות שמו כ "קוסם מקורגאן". ואנשים החלו להגיע אליו מכל רחבי רוסיה.
פריצת הדרך שלו בתוך ברה"מ היתה בשנת 1967.
ספורטאי רוסי מפרסם מאד בשם ולרי ברומל היה אלוף העולם ואלוף אולימפי בקפיצה לגובה. ב 1965 הוא נפצע בתאונת אופנוע ונגרם לו שבר מרוסק בשוק. השבר הסתבך בזיהום וחסר חיבור. ניתוחים חוזרים ע"י טובי האורתופדים ברוסיה לא הצליחות לרפא אותו. רופא שהכיר את שיטותיו של איליזרוב הציע לברומל שאם הוא רוצה להציל את רגלו מוטב שיסע לקורגאן. ב 1967 הוא נותח ע"י איליזרוב שהצליח להבריא את הרגל עד כדי כך שבשנת 1968 הוא כבר השתתף שוב באולימפיאדה כשאיליזרוב מלווה אותו.
מהצלחה זו לא ניתן היה להתעלם ואיליזרוב זכה להכרה מלאה ע"י הממסד של ברה"מ, ואף בנו בית חולים מיוחד בקורגאן שהיה מוקדש כולו לטיפולים בשיטתו.
ולרי ברומל אלוף אולימפי סובייטי בקפיצה במוט
בעולם הרחב לא הכירו את השיטה עקב מסך הברזל והניתוק בין ברה"מ לעולם המערבי. שנים רבות שיטתו בוצעה והתפתחה רק בברה"מ. גם הפריצה לעולם הרחב קשורה לטיפול בסלבריטאי.
ספורטאי וצלם מפורסם מאיטליה בשם קרלו מאורי נפצע בתאונת סקי וגם לו היה שבר מזוהם וללא איחוי בשוק. הוא נותח 7 פעמים ע"י מיטב האורתופדים באיטליה ובגרמניה ללא הצלחה. באחד ממסעותיו הוא פגש עיתונאי רוסי שסיפר לו שבברה"מ קיים מנתח בשם איליזרוב וכדאי שינסה להגיע אליו. נדרשו מספר שנים עד שהצליח לקבל אשרה להיכנס לברה"מ לטיפול. וכמו במקרה של ברומל, ניתוח אחד בשיטת איליזרוב הצליח היכן שכולם נכשלו קודם.
קבוצת רופאים איטלקיים שראתה את התוצאה החליטה לנסוע לקורגאן ולראות בעצמה. ב 1981 הגיעו לקורגאן והתרשמו מאד. ב 1982 איליזרוב הוזמן לאיטליה והציג את שיטתו ותוצאותיו בכינוס מדעי. הקהל נדהם והתקשה להאמין.
לאחר כינוס זה התפשטה שיטתו בכל העולם, זכתה לפיתוחים נוספים והיוותה מהפכה אמיתית באורתופדיה. בשנת 1991 זכה בתואר גיבור ברית המועצות ועוטר במדליות. בשנת 1992 הוא הלך לעולמו כשהוא מותיר תרומה אדירה לאורתופדיה.
